ישבנו שנינו בינות לשמיכות, והשתעשענו זה בזו. החבלים, שהיו מסודרים במערום נאה לצידנו, כורכים עתה אותי בך. איתנו, צרורים גם שמיכה, כרית, וכמה צעצועים. שצף הקשירות וההתפתלויות הותיר אותנו מעורבלים בתוך עצמנו, ואיתנו חצי מתכולת החדר. זיעה מדביקה את שיערותינו לעור הלח. הפכנו לכדור משחק בידיי חתול תענוגות.
מותשים. מתנשפים. תלויים זה בזו בכל תנועה. כשאת שואפת, אני מרגיש את גופך המתנפח והחבל מתהדק אל אבריי. כשאת נושפת, נוצרים חללים קטנים להתכרבלות. נעים כאן בשקט אחרי הסערה.
אני רוצה אותך, אבל לא אומר זאת. קשה להפוך את הגופים הללו למילים עכשיו. חבל לי למסמס את הנוכחות הבשרנית שלנו יחד. במקום לדבר, אני מנצל את מקצב נשימותינו כדי להניע את פי אל עורך. שיערות עורפך מדגדגים אותי.
מרגש