חברה תקראו על משגל נועז שחוויתי בגיל צעיר .

בדיוק החברה שלי החליטה להעתיק את מגוריה למעונות בן גוריון ואני כמובן כחבר חביב עוזר לה להעביר את כל רכושה.דרך אגב מה שאותה חברה היתה חמה בצורה לא רגילה בכל מקום שיכולנו עשינו זאת על עצים בחניות של בנינים בשרותים של המועדון או סתם על האוטו בפרדס ועוד הרבה מקומות מעניינים. שאחד מהם היה במעלית של המעונות של האוניברסיטה.
אז איך זה היה בדיוק עכשיו אספר לכם .זה היה מעשה תאב עוצמתי ובילתי ניתן לעצירה.
לאחר שסיימנו לפרוק את כל הציוד ולסדר.
מבתבר שיש שותפה לחדר. שלנו זה כלל לא היה מפריע לבצע זממנו על ידה.עדיין רק הכרנו .אז הלכנו לאותו בטיבעיות כאילו ברגיל.כשנכנסנו למעלית עלה במוחי רעיון זדוני אולי נזדיין במעלית .בעניה זה כל כך מצא חן פשוט זרקה לי מבט של אושר.שעד היום אינני שוכח.תקעתי את המעלית בין הקומות.והתחלנו מסתודדים ומתמזגים זה בזו.הזמן עובר ואנשים דופקים על הדלתות ואנו בשלנו באמת לא שומעים.
ככה 50 ד משגל זריז.
כשייצאנו התפסתי בזיכרוני תמונה מהממת של תזוזת שפתיה ופיה ושניקת קול בליעתה של חברתי מפרי אהבתי.